ייבוש סוללות באמצעות אור קרוב-אדום
כשמייצרים סוללות, החום הוא הגורם החשוב ביותר. בין אם מדובר בסוללות ליתיום-יון או בסוללות על בסיס עופרת, האתגר נשאר אותו דבר: יש צורך להוציא את החומרים המרחיבים ולאפשר לאלקטרוליטים להתייצב, אך אי אפשר להשתמש בחום גבוה מדי, כדי שלא לפגוע בחומרים הפעילים. זו איזון עדין מאוד. לכן, רבים מאיתנו עוברים לשימוש בחימום באמצעות אור קרוב-אדום. במקום לחמם את כל החדר, האור פוגע ישירות בפני השטח של הסוללה.
למה זה עובד
ניתן לחשוב על זה כך: תנורים רגילים עובדים לאט – הם מחממים את האוויר, ואז האוויר מחמם את הסוללה. אור קרוב-אדום חוסך את השלב הזה – הוא שולח קרינה בגלים קצרים שפוגעת ישירות בקשרים המולקולריים בחומרי הסוללה. התוצאה? אזורי החימום פועלים כמעט מיד. אם מדובר בסוללות ליתיום-יון, התערובת של האלקטרודות מתייבשת הרבה יותר מהר. במקרה של סוללות על בסיס עופרת, האלקטרוליטים מתייצבים בצורה אחידה בכל שטח הסוללה. היתרון הגדול הוא שניתן לשנות את אורך הגל, כך שאותה טכנולוגיה יכולה לשמש לטיפול בכל סוג של סוללה.
החלק הקשה (וכיצד לפתור אותו)
אנו משתמשים ברכיבי קוורץ בעלי צפיפות גבוהה כדי ליצור חום שכזה. הם קטנים, אך יכולים לייצר חום רב. אך יש בעיה: החום הזה עלול להיות גבוה מדי אם לא נזהרים. אם מהירות ההעברה של הסוללות איטית מדי, עלולה להיווצר עלייה בטמפרטורה של הסוללה. כדי למנוע זאת, יש לשלב את המנורות עם בקרים PID וחיישנים. זו הדרך היחידה למנוע את האזורים החמים שעלולים לסכן את הסוללה.
הגדרה בפועל
החלק הקל ביותר הוא לחבר את מערכת האור קרוב-אדום. החלק החשוב יותר הוא איפה למקם את המנורות. גיליתי שהזווית שבה ממוקמות המנורות היא הקריטית – היא מונעת את הצללים על פני השטח של הסוללה ומאפשרת חימום אחיד יותר. מבחינת תחזוקה? זה פשוט מאוד. אם אחד הרכיבים נשרף, פשוט מחליפים אותו וממשיכים בעבודה. אין צורך לחכות שעות עד שהסוללה תהיה מוכנה. בנוסף, מכיוון שאור קרוב-אדום יעיל מאוד, ניתן לצמצם את אורך המסלול שבו הסוללות עוברות. זה אומר יותר שטח פנוי וחשבון חשמל נמוך יותר עבור כל סוללה שיוצאת מהמפעל.